לקבלת יעוץ חינם

מלאו פרטיכם

או חייגו
*2173

נהיגה בשכרות

לעניין חומרת עבירת הנהיגה בשכרות, התייחסה הפסיקה לסוגייה בהרחבה, הפסיקה עמדה על כך שהשפעת האלכוהול הנה השפעה פסיכו-אקטיבית אשר משפיעה על הקואורדינציה והתפקודים המוטורים של השותה וכן שהנה מערפלת את הכרתו של השותה ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונאלי ולכוון את התנהגותו על פיו, וכי אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפויה מכך על יכולתו המנטאלית ואין כמוהו המיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו (ראה ת' (ירושלים) 11893/07 מדינת ישראל נ' עוזרי עינת מלכה, ופ"ל (אשדוד) 24/07 מדינת ישראל נ' קרסוטה אלכסנדר).

 

הגדיל לעשות כבוד השופט ד"ר אחיקם סטולר אשר פרסם מאמרו "נהיגה בשכרות ובפיכחון- היבטים נוירולוגיים והביטים טוקסולוגיים מעבדתיים", זאת בשיתוף עם ד"ר יורם פינקלשטיין, במאמר זה סקרו שני המלומדים את השפעת האלכוהול על השותה והשפעת האלכוהול ועל הנהיגה עצמה ומצאו כי:

 

"לאלכוהול השפעה על תפקוד השותה באשר הוא פועל על מערכת העצבים המרכזית (Central Nervous System  - CNS) הכוללת את המוח וחוט השדרה ואחראית לאינטגרציה של כל הפעילויות העצביות... האלכוהול מדכא את מערכת העצבים ופועל כחומר מרגיע. בכמויות קטנות האלכוהול עשוי לעורר תחושת אחווה חברתית מוגברת, רגיעה, ירידה ברמת החרדה ואופוריה. ככל שאחוז האלכוהול בדם עולה, מתחילות להופיע תחושות של בחילה, סחרחורת, עייפות, פגיעה בכושר השיפוט ונטייה לאלימות התנהגותית...

 

צריכת כמויות גדולות של אלכוהול גורמת לאיבוד היכולות המוטוריות ולהפרעות בראיה וביכולת התגובה, לאיבוד הכרה ואף מוות... מנקודת המבט של ההשפעה על מערכת העצבים המרכזית, משמש האלכוהול סם מרגיע ומשחרר עכבות. הפחתת העכבות מתבטאת באופן שונה מאדם לאדם. ככל שגדלות כמויות האלכוהול כך הולכים ונפגעים תהליכים קוגניטיביים שונים. ההשפעה על החשיבה מתבטאת בבלבול, הנובע מקושי באירגון החשיבה. ההתמצאות במרחב נפגעת וכן נפגעים תפיסת הזמן וזמן התגובה. כמויות קטנות יחסית של אלכוהול משבשות את הקואורדינציה ואת התפקודים המוטוריים העדינים. שתיית אלכוהול בכמות גדולה גורמת לתקופה ממושכת של הרעלה וחולף זמן רב עד שהגוף מצליח להרחיק את הכמויות העודפות. לכן, במשך זמן ממושך, לעתים במשך שעות, פוחתת השליטה המוטורית של האדם, נחלש הפיקוח על התנהגותו ונפגם כושר השיפוט שלו. על רקע זה ניתן להסביר את מעורבותו של המשתמש באלכוהול בתאונות ובמעשי אלימות...

 

יש יחס ישיר בין ריכוז האלכוהול בדם לבין התנהגות השותה ומצבו הפיסיולוגי..."

 

עקב העלייה בכמות ההרוגים אשר נהרגו בתאונות דרכים אשר בהן היו מעורבים נהגים אשר היו מצויים באותה השעה תחת השפעת אלכוהול, החליט המחוקק כי יש להחמיר בדינם של הנוהגים בשכרות ובשנת 1995 קבע לצד העבירה עונש שלא יפחת משנתיים פסילה ועד לשנתיים מאסר בפועל.

 

אך לא בכך תמה החמרתו של המחוקק והוא אף העניק לקציני המשטרה את הסמכות ליטול מנהג אשר נחשד בנהיגה בשכרות את רישיון הרכב ולאסור את השימוש ברכב למשך 30 יום, זאת אף במידה ואין הנהג בעליו החוקי של הרכב, בצעד זה בחר המחוקק להעביר מסר חד משמעי שאינו משתמע לדו פנים הן לבעלי הרכב והן לנהגים שהציבור לא יסבול נהיגה בשכרות בשום מובן וכי כל חולייה המעורבת בעבירה תמצא עצמה חשופה לפגיעה.

 

אף בית המשפט נרתם למאמצים במלחמה בנהגים השיכורים, הרים את הכפפה וקבע כי נהיגה בשכרות מהווה סיכון ממשי ומיידי לחיי אדם וככל שהנהג אינו זהיר דיו בשמירה על חיי האדם כך גוברת חובתו של בית המשפט עצמו להעמידו על טעותו ולהגן על הנהג והחברה וכי מלחמתו של בית המשפט בתופעה צריכה להיות חסרת פשרות המעדיפה באופן חד וגס את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של הנאשם.

 

לעניין זה יפים דברי כבוד השופטת א. וישקין, ס. נשיא בת"ד (פתח תקווה) 2351/06 מדינת ישראל נ' חן גבי:

 

"נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, כמו נהיגה בשכרות מהווה סיכון ממשי ומיידי לחיי אדם, בראש ובראשונה סיכון לחיי הנהג עצמו. שעה שנוכח בית המשפט, כי אין הנאשם זהיר די הצורך בשמירה על חייו, מכאן ואילך גוברת חובתו של בית המשפט להעמידו על חומרת טעותו ולהגן על עצמו ועל אחרים מפניו... ".

 

ברע"פ 1422/06 צפניה ארנבייב נ' מדינת ישראל קבע בית משפט העליון כי:

 

"נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות".

 

ע"פ (מחוזי ת"א) 70500/08 ארביב אברהם נ' מדינת ישראל:

 

"בעת הנוכחית, בצוק העיתים, שומא על ביהמ"ש לתרום תרומתו, ולהמחיש לציבור כי הלחימה בתופעה של נהיגה בשכרות הינה חסרת פשרות, והאינטרס הציבורי יועדף על פני האינטרס האישי הצר של הנאשם...".

 

ע"פ (מחוזי ירושלים) מדינת ישראל נ' רונן נשפיץ ואח':

 

"ביקש המחוקק ליתן מענה לתופעה חברתית מסוכנת ביותר של נהיגה בשכרות, אשר גובה קורבנות בנפש וברכוש. בית המשפט העליון חזר והדגיש בשורה של פסקי דין לגבי עבירת נהיגה בשכרות, כי על בתי המשפט לגזור את עונש המינימום שנקבע בחוק, כאשר שיקולי השיקום האינדיווידואלי וההתחשבות בנסיבות האישיות לסגת מפני האינטרס הציבורי: 'תאונות הדרכים הפכו בשנים האחרונות למכת מדינה. מכיוון שנהיגה תחת השפעת אלכוהול הינה אחד הגורמים המרכזיים לתאונות אלו, מדיניות הענישה מחייבת בחירה באמת מידה מחמירה'... נהיגה תחת השפעת אלכוהול מסכנת את חיי הציבור ומעידה על התנהגות רשלנית וקלת דעת... בית משפט זה חזר וקבע, כי 'בתי המשפט מצווים להרים תרומתם למלחמה בקטל בדרכים ובתופעת הנהיגה בשכרות ההולכת ומתפשטת בקרבנו, ולעשות כל שניתן כדי להרתיע בעונשים חמורים, נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ'...".

 

בית המשפט בהתאמה נרתם למאבק והחל להשית עונשים כבדים ומחמירים עם הנוהגים בשכרות בכלל ועל נהגים אשר נתפסים נוהגים בשכרות גבוהה או המעורבים בתאונות דרכים בפרט, נהגים אלו נענשים בענישה של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, בעפ"ג (ירושלים) 5021-09 מדינת ישראל נגד וסאם גמגום, ערערה המדינה על קולת העונש וערכאת הערעור ראתה לנכון להתערב בגזר הדין ובנוסף לרכיבים שהושתו על ידי בית המשפט לתעבורה (מאסר על תנאי 3 חודשים למשך 3 שנים, 4 שנות פסילה, 6 חודשי פסילה על תנאי ל- 3 שנים, קנס בסך 2,000 ¤), השיתה בנוסף 10 ימי מאסר מאחורי סורג ובריח תוך כדי שהנה מציינת שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנאשם:  

 

"...העבירה שביצע המשיב הינה מהחמורות והמסוכנות ביותר. הוא נהג ברכב בצהרי היום, בדרך ראשית, במצב פיזי הדומה למצבו של השרוי בעילפון. במצב זה הסכנה לעוברי הדרך שנשקפה מהתנהגותו הייתה רבה ביותר... אין בנורמטיביות של עברייני התעבורה בעבר כדי לשנות מחומרת המעשים עליהם הם נותנים את הדין בהווה... בענייננו, נהיגתו של המשיב כשהוא שרוי בגילופין יצרה סיכון חמור כלפי סביבתו, ואך בנס לא גרמה לנזקים ולקרבנות בפועל... ".

           

בתת"ע 702-11-09 מדינת ישראל נגד גלבוב איגור, בית המשפט השית ענישה של 60 ימי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילה בפועל למשך 30 חודשים, פסילה על תנאי 6 חודשים למשך 3 שנים.     

 

ברע"פ 2508/11 רומן סמילנסקי נ' מדינת ישראל, אישר בית המשפט העליון עונש של 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל, שנת מאסר על תנאי לשלוש שנים, פסילה בפועל למשך 40 חודשים, 10 חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים, קנס בסך 2,000 ¤ וחתימה על התחייבות בסך 10,000 ¤.

 

בפ"ל 3893-02-09 מדינת ישראל נגד מחומד עלי, בית המשפט השית ענישה של 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, פסילה בפועל למשך 10 שנים, כאשר בית המשפט קובע:

 

"...בעת שקילת השיקולים השונים הנוגעים לגזירת עונשו של הנאשם, על בית המשפט לשקול שיקולים לקולא דוגמת הודיית הנאשם והעובדה כי הנאשם חסך זמן שיפוטי יקר, אל מול האינטרס הציבורי אשר מחייב ענישה אפקטיבית ומרתיעה על מנת למגר את תופעות הפורענות בכבישים והקטל בדרכים..."

 

"...סבורני כי בעבירת נהיגה בשכרות יש להעדיף את האינטרס הציבורי ושיקולי ההרתעה על השיקולים האינדיבידואליים של הנאשם. דעתי הוא שקיים צורך מובהק בהרתעת העבריינים בפועל ובכוח מביצוע העבירה של נהיגה בשכרות וזאת באמצעות העלאת רף הענישה המצוי... העבירה של נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה לאין ערוך, נהיגה תחת השפעת אלכוהול הנה נורמה פסולה שיש לעקור אותה מחברתנו. עבירה זו טומנת בחובה סיכון בפוטנציאל גבוה לכל מי שמשתמש בדרכים. המחוקק התייחס לעבירה זו בחומרה רבה וקבע לצדה עונש של שנתיים מאסר בפועל..."

 

"...מי שמחליט להשתכר ולנהוג מכניס את עצמו ואת כל משתמשי הכביש לסכנה של פגיעה ברכוש ובגוף- שהתממשותה קרובה לוודאי. חדשות לבקרים אנו עדים לתאונות דרכים שנגרמות על ידי נהגים שנהגו השכרות- תאונות שגובות מחיר גבוה בגוף ובנפש..."

 

"...נהיגה בשכרות מאופיינת בזלזול ובאדישות לחיי אדם, אך סבורני כי הגיעה השעה להוציא את כל הנהגים שנוהגים תחת השפעת אלכוהול מאדישותם וממעגל האמביוולנטיות בו הם לכודים. יש לשלוח לנהגים אלה מסר הרתעתי ברור לפיו: נהג שיכור הופך את כלי הרכב שלו מכלי תחבורתי לכלי נשק קטלני- ואותו נהג הנו בבחינת "טרוריסט כביש"..."

 

סבורני כי העלייה המשמעותית בעבירות הנהיגה בשכרות מחייבת בחינה מחודשת של רמת הענישה הנהוגה בפסיקה. ודוק, דומני כי רף הענישה המצוי, אינו עונה על האינטרס הציבורי של הרתעת עבריינים בפועל ובפוטנציה וכי על בית המשפט לשקול מחדש רף זה כשהוא שם לנגד עיניו את הצורך הדוחק בהגנה על ביטחון ציבור המשתמשים בכבישים..."

 

אי לכך, החלטתי להטיל על הנאשם תקופת מאסר בפועל ממושכת וכן, להרחיק אותו מהכביש לתקופה ממושכת של עשר שנים...".

 

בית המשפט גילה דעתו ששעה שנהג אשר נהג בשכרות גרם לתאונת דרכים דינו דין אחד והוא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, דוגמה לכך ניתן למצוא בת.ד 2048/09 מדינת ישראל נגד בן- עמי שמעון (שם לא נגרם נזק לאדם אלא אך ורק לרכוש):

 

"מה צריך להיות גזר דינו של שיכור שרמת שכרותו הייתה גבוהה וגרם לתאונת דרכים? והתשובה היא כי במקרים מעין אלו אין מנוס ממאסר, ומאסר בפועל בבית הסוהר ממש. מי שנוהג ברמת שכרות גבוהה וגורם לתאונת דרכים צריך לדעת כי בסופו יהיה אחרי סורג ובריח. אין מדובר פה על נהג מסוכן, אלא על סכנה שהתממשה ובקלות יכלה להוביל לתוצאה קטלנית... וכל זאת אפילו אם מדובר בנהג נורמטיבי, מבוגר בגילו, הגון ושומר חוק שזו לו הסתבכותו הראשונה... ונציין שאין מדובר פה על העמדת הציבור בסכנה אלא על התממשות הסכנה ממש. קרי, הנאשם אכן הוכיח את הסכנה בתאונת הדרכים שבה התנגש בשבעה מכוניות חונות בצידי הדרך. בכך פגע באנשים הגונים ושומרי חוק שכל חטאם היה שהחנו את רכבם בדרכו של נהג שיכור כלוט...".

 

במקרה זה השית בית המשפט על הנאשם עונשים של 45 ימי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, 3 שנות פסילה בפועל וקנס בסך 3,000 ¤.

 

ואכן, בהתאמה הופכת ענישת המאסר בפועל בתאונות הדרכים הנגרמות עקב שכרות לענישה המקובלת, בת"ד 30976-07 מדינת ישראל נ' ולדימיר שצור, השית בית המשפט ענישה של 3 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, 42 חודשי פסילה בפועל, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 1,500 ¤.

 

בת"ד 2580/08 מדינת ישראל נ' זבלח עמאר, השית בית המשפט ענישה של 10 ימי מאסר בפועל, 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, 30 חודשי פסילה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 2,000 ¤.

 

בת"ד 10920-10-10 מדינת ישראל נ' סניר יום טוב, השית בית המשפט ענישה של 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, 36 חודשי פסילה בפועל.

 

כך אף הדבר כאשר עסקינן במקרים של שכרות חוזרת, בית המשפט על כל ערכאותיו רואה לנכון כי נורמת הענישה הראויה הנה של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, בפ"ל 3516-03-09 מדינת ישראל נ' מוחמד שמאלי, צרף הנאשם יחדיו שני תיקי שכרות ובית המשפט השית על הנאשם עונשים של 9 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, 5 שנות פסילה בפועל וקנס בסך 1,500 ¤.

 

בע"פ 2880/08 מדינת ישראל נ' פריג באסיל, ערערה המדינה על קולת העונש וערכאת הערעור ראתה לנכון להתערב בגזר הדין והשיתה עונשים של 60 ימי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי, 5 שנות פסילה וקנס בסך 2,500 ¤.

 

בתת"ע 2810-07 מדינת ישראל נ' שאני, השית בית המשפט ענישה של 7 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, 4 שנות פסילה בפועל, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

 

על כן, ניתן לראות בתיקון שערך המחוקק בחוק בשנת 1995 את רצונו של זה להלחם בתופעת הנהיגה בשכרות ולהחמיר בדינם של אותם נהגים שיכורים, כן, ניתן לראות בפסיקותיו הרבות של בית המשפט בעניין זה כי הנו מצטרף למאבק, מרים את הכפפה ונוקט בעמדה עונשית מחמירה כנגד סוג זה של עבריינים, בנוסף יש ליתן דגש לעובדה שכאשר המדובר בשכרות שנייה או כאשר ישנה מעורבות של עבירת השכרות עם תאונת דרכים הדבר מביא במישרין לעונשי מאסר בפועל.   

אפיק פרסום בניית אתרים