לקבלת יעוץ חינם

מלאו פרטיכם

או חייגו
*2173

נהיגה בפסילה

בנהיגה בזמן פסילה נקבע כבר פעמים רבות כי הענישה הראויה הנה ענישה המפרידה את הנאשם מהכביש באופן הרמטי, בע"פ (תל אביב יפו) 71890/06 יעקב רצבי נ' מדינת ישראל, התייחסה כבוד השופטת באופן מלא ומפורט לעבירה וקבעה כי המדובר בעבירה המסכנת את כלל הציבור, עבירה אשר קיימת חובה להלחם בה מלחמת חורמה בשל קדושת החיים, ענישה באופן שמונעת נטילת רכב ושימוש בו וכי בהטלת עונש פסילה אין בית המשפט עושה די, אף מרחיבה השופטת ומורה כי אין כל מקום לשיקולי פרנסה, שיקולי שיקום או נסיבות חיים קשות וכי מתן אפשרות לעבריין שכזה להגיע פיזית לרכב משמעו פגיעה בפוטנציה באזרחים, מעבר לכך מורה השופטת כי אף הבחינה של עבריין שכזה על ידי שירות המבחן צריכה שתהיה שונה, ובדבריה:

 

"עם כל הכבוד והערכה לשירות המבחן (ויש כזו), אני סבורה כי בחינתם של עברייני תנועה חייבת להיות בחינה שונה, אחרת, נבדלת, מבחינתם של בעלי עבר פלילי בעבירות שאינן עבירות תעבורה.

 

נהיגה שלא בהתאם לכללי התעבורה, שלא במיומנות; נהיגה בעת פסילה, ללא רשיון- נהיגה תקף- אלה עבירות שתוצאתן עלולה להיות תאונת-דרכים, פגיעה באזרחים תמימים, השארתם כנכים ליתרת ימי חייהם, או חס-וחלילה קטילת חיים והרס משפחות.

 

חובתנו הציבורית להילחם מלחמת חורמה בנהגים עבריינים, להילחם מלחמת חורמה בקטל הנוראי בדרכים, וזאת- בשל קדושת החיים ושמירה על ביטחוננו האישי, שכן כל אחד ואחת מתושבי המדינה נייד ולשם כך נזקק לשירותי תעבורה, וכל אחד ואחת מאיתנו הינו קורבן/מתלונן בפוטנציה לתאונת דרכים. מלחמה זו- תגרום ל"חינוך מחדש" של הנהגים.

 

נהג הנוהג בפסילה, או בחוסר זהירות, או בקלות-ראש – יורחק מהכביש בדרך שאינה מאפשרת נטילת רכב ונהיגה בו.

 

לא די בעונש פסילה בפועל מלהחזיק ברשיון-נהיגה לנוהג בפסילה, שכן עצם הנהיגה בפסילה מהווה הוכחה ניצחת- כי העונש אינו עונש ממשי; ועל כן, חייב בית- משפט לנקוט בענישה אחרת, הולמת, ראויה, אשר תבטיח הפסקת הנהיגה מיידית וחוסר- אפשרות לנהיגה לפרק- זמן שנקבע על-ידי בית המשפט, כך שהרחקת הנאשם מהכביש תהא מובטחת.

 

ובשאלה זו- אין מקום לפשרות, אין מקום להקלות, אין מקום לשיקולי פרנסה, אין מקום לשיקולי שיקום ואין מקום לנסיבות חיים קשות.

 

כל התחשבות באחד מהגורמים הנ"ל, ומתן אפשרות פיזית למערער להגיע לרכב- פירושה המעשי: החזרת עבריין מועד לכביש ופגיעה בפוטנציה במי מאיתנו".

 

בעבירה זו קבע בית המשפט העליון (ע"פ 5342/05 ערן טפלר נ' מדינת ישראל) שאף אין מקום לעכב את ריצוי העונש לאור חומרת העבירה, ובדבריו:

 

"בביצועו המיידי של עונש המאסר ישנו מסר, מסר לנהגים אשר נכשלים בהפנמת גודל האחריות המוטלת על כתפיהם שעה שהם נוהגים במכוניתם בכביש, מסר לנהגים שאין בידיהם רשיון נהיגה והפרו האסור לנהוג כי אחת דינם- מאחורי סורג ובריח".

 

אך אף בכך לא בא בית המשפט על סיפוקו ובע"פ (באר שבע) 4519/07 מדינת ישראל נ' אבו מעמאר יחיא, מקרה אשר בו הנאשם היה חולה במחלת הסרטן לא ראה בית המשפט בכך כנסיבה לקולא וקבע:

 

"... לא ניתן, בשום פנים, לפטור את המשיב בעונש מאסר לתקופה של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות. לדעתי מן הראוי היה לדון את המשיב לתקופת מאסר ארוכה ביותר, הן בכדי לשמור על הציבור מפני פגיעתו הרעה ולגרום לכך שהוא לא יהווה סכנה לציבור כאשר הוא שוהה בבית הכלא וכן כדי להרתיע אותו ואחרים, מה גם שכל העונשים שהוטלו עליו עד עצם היום הזה לא הרתיעו אותו ורק מפני שערכאת הערעור לא ממצה את חומרת הדין אני מחליט לדון את המשיב לשנת מאסר אחת בלבד בניכוי הימים שבהם היה נתון במעצר בקשר לכתב האישום נשוא התיק, נשוא ערעור זה..." (במקרה זה השופט הפעיל מאסר על תנאי בן שישה חודשים במצטבר והטיל 18 חודשי מאסר בפועל) 

 

ואכן, בהתאמה, רף הענישה בגין עבירות מהסוג דנן החל לטמון בתוכו כבדרך קבע עונש של מאסר בפועל, אשר במקרים קיצוניים לקולא תורגם לריצוי בעבודות שירות, דוגמא לחומרת הענישה ניתן למצוא בפסקי הדין הבאים:

 

                     א.         ע"פ (ת"א) 71890/06- 18 חודשי מאסר, מאסר על תנאי 6 חודשים למשך 3 שנים, 5 שנות פסילה.

                     ב.         ע"פ (עליון) 5432/05- 18 חודשי מאסר.

                      ג.         פל (ב"ש) 1013/08- 14 חודשי מאסר, 10 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים, פסילה לשנה, התחייבות 3000 ¤.

                     ד.         ת (צפת) 3717/01- 24 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים ו-3 שנות פסליה.

                     ה.         ע"פ (ב"ש) 4519/07 – 18 חודשי מאסר בפועל.

                      ו.          ע"פ (ת"א) 71371/06- 12 חודשי מאסר, 9 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים וקנס 3,600 ¤.

                      ז.          פ"ל (ב"ש) 1075/08- 21 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, 5 שנות פסילה והתחייבות.

                     ח.         פ"ל (ב"ש) 1020/04- 27 חודשי מאסר, 18 חודשי מאסר ל-3 שנים ו-8 שנות פסילה.

                     ט.         ת (נתניה) 5370/02- 27 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים, 5 שנות פסילה ו- 2,500 ¤ קנס.

                      י.          פל (ב"ש) 1070/07- 30 חודשי מאסר בפועל, 12 מאסר על תנאי ל-3 שנים ו- 6 שנות פסילה.

                    יא.        עפ"ת (ב"ש) 32173-03-10 (עלי אבו סבייח)- 30 חודשי מאסר בפועל, 16 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ו-  10 שנות פסילה

                    יב.        פל (ב"ש) 2/09 (מרחלה סברי)- 39 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ו- 40 חודשי פסילה.

 

על כן, ניתן לראות כי בעבירת הנהיגה בזמן פסילה מצא בית המשפט לנכון להחמיר בדינם של העבריינים, הן לאור הסיכון העצום הטמון בהם והן לאור הזלזול הבוטה אותו הנם מפגינים מעצם ביצוע העבירה עצמה (שכן רשות מרשויות המדינה אסרה עליהם ספציפית לנהוג), לזאת יש אף להוסיף את אלמנט חוסר האמון שנאשם מסוג זה מבסס בעצם כך שלמרות שבית המשפט הנכבד מורה לו שלא לנהוג שב זה כלאחר יד ופוקד את הכביש פעם אחר פעם.

אפיק פרסום בניית אתרים